יום שלישי, 28 במאי 2013

לקראת מפגש שני בסדנה להורים: ללמוד ללמד ילדים מתמטיקה של בי"ס יסודי

שלום


בתחילת המפגש נעסוק בתנאים ההכרחיים לקיום אינטראקציה מתווכת לטובת תהליך למידה.
אני ממליץ מאוד לקרוא את הספרון שבהוצאת האוניברסיטה המשודרת:

ספרו של ראובן פוירשטיין, האדם כישות משתנה, בהוצאת משרד הבטחון (האוניברסיטה המשודרת, 1998).

מה בספר? בספר שוטח המחבר את הרעיון העיקרי של התאוריה של למידה מתוּוכת: האמונה שהאדם הוא ישות משתנה. שאנשים יכולים להשתנות, שיכולות חשיבה יכולים להשתנות, שמשכל יכול להשתנות וכך הלאה. האמצעים לשינוי לפי התאוריה הם אבחון דינאמי, העשרה אינסטרומנטלית ועיצוב סביבות. הספר נגיש, קל לקריאה ומעביר היטב את המסר בבהירות רבה. אני מתקשה למצוא הסברים מדוע מערכת החינוך לא אימצה את האבחון הדינאמי ואת ההעשרה האינסטרומנטלית בתוכניות הלימודים או לכל הפחות בסל התל"נים למיניהם. אני נדהם שאין העשרה אינסטרומנטלית חלק חובה ומרכזי בהכשרת מורים. אני גם נדהם מכך שמעטים מאוד יודעים על התאוריה ומעטים עוד יותר מסוגלים למצוא מסגרת לילדיהם או לעצמם להכשרה שכזאת שלא במסגרות של חינוך מיוחד. התאוריה אינה מדברת רק על סיוע ללקויי למידה, למתקשים, לטעוני טיפוח או לבעלי פיגור ברמה כזאת או אחרת -- היא יפה וטובה לא פחות גם ל-"רגילים" וגם ל-"מצטיינים". חוט השני לאורכו של הספר כולו הוא התיווך. הקריטריונים ההכרחיים לתיווך: משמעות, העברה, כוונה והדדיות. הספר קצרצר ובהיר מאוד לקריאה -- מומלץ ביותר! 
הנה קישורים למאמרים שהיו הרקע לתוכן המפגש השני שעסק במשמעויות של חיבור ושל חיסור:

במפגש היו לנו גם שלוש אורחות מהעמותה הישראלית לקידום החינוך המתמטי לכול.






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה